נסתרות דרכי השם. שום הסבר לא יכול לרפא את הלבבות השבורים שלנו. ל"ג בעומר ייזכר מעכשיו גם בשל הטרגדיה הבלתי נתפסת שקרתה לקדושים במירון. כל כך הרבה חיים אבדו, כל כך הרבה צעירים עם פוטנציאל גדול. כל כך הרבה אבות לילדים. הלב מסרב לקבל את זה.
מיד לאחר שהאסון קרה, נאומים החלו להתפרסם ברשת, שהעניקו חיזוק, עצה והקשר לאסון הנורא. יש כל כך הרבה אינפורמציה לעבד, כל כך הרבה אבלים שזקוקים לנחמה ותמיכה.
במקום פשוט לכתוב את מחשבותיי ולהוסיף אותן לכל כך הרבה מילים חכמות שפורסמו, בחרתי ללכת דרך הנשמה, הנשמה שצריכה לבכות ולהביע את רגשותיה דרך כוח השירה.
הלחנתי את השיר ממקום של אמונה. הבנה שאנו לא מבינים וכנראה שלעולם לא נבין. העצבות הזו צריכה החלמה וניגון שנוכל לחלוק יחד, תוך שאנו שואפים למצוא שלווה פנימית.
אני מודה לחברי היקר ותלמידי, פיני שכטר, שהעניק את קולו המיוחד לשיר יחד עם בני לוזי שהוסיף את התום והמתיקות הילדותית למסר.
אני יודע שהתמונות והמראות קשים לצפייה. למרות שיכולתי להימנע ממראות גרפיים ולשחרר את השיר בצורה יותר עדינה, אך בחרתי שלא. קיבלתי השראה ליצור את הקליפ כאשר אחד מתלמידיי ציין בפניי שהוא אינו חש מחובר לטרגדיה הזו. הבנתי שבלי אותן תמונות, מבלי להבין את עוצמת הזוועה, מבלי לראות את הפנים השמחות של אותם יהודים, שרק מזכירים לנו את האבות, הסבים, האחים או הילדים שלנו. קל לנו להרחיק את עצמנו, במיוחד אם חיים רחוק משם.
לחצו PLAY להאזנה לשיר
Studio